משך כל שנות ימיהם, הרבנית שורק'ה דירבנה ועודדה את בעלה הצדיק שימשיך בתפלותיו ועבודת הקודש שלו,  כשעול הבית היא נושאת לגמרי על כתפי'ה, כך הי'ה משך כל השנים כשהיא נושאת ודואגת להכל במסירות נפש ממש, לדוגמא, ב'תיקון חצות' -תפילה שנתקנה למען גאולת וצרות עם ישראל מאז שחרב בית המקדש- שערך בעלה הצדיק ביושבו על הרצפה כל לילה – בבכיות עצומות, על גלות השכינה ובנין הבית וקיבוץ גלויות ישראל, והי'ה שם ברוסי'ה חוק האפלה, דהיינו, שאסור הי'ה להדליק שום אור בבית, שהאוייב לא יזהה מקומות יישוב, אך הוא בכוונתיו הי'ה מדליק 100 נרות כל פעם, והרבנית הצדקת נשארה ערה לידו כל השעות, להיות עירנית שאין מישהו מבחוץ ששם לב למה שמתחולל כאן עם נרות דלוקים.

מסופר על בעלה הרבי ז"ל, שבמסגרת פעילותו לצרכי דת, הי'ה עובר מעיר לעיר לשחוט, דבר שגבל בסכנת 'משלוח לסיביר הקפואה' אם יתפס, לשנים רבות, אך הרבנית לא ויתרה מלהצטרף אליו לכל נסיעותיו המסוכנות,  כשכלי השחיטה נמצאים בתיקה האישי, כדי שלא יריחו שיש פה איזה פעילות דתית. כך עזרה לו בחירוף נפש כל ימי חיי'ה על אף הקשיים והסיכונים הרבים.

סיפר יהודי מארה"ב, שבמקצועו הי'ה צבעי, והוא היה קבוע צובע את ביתם כשנצטרכו לכך, שפעם ביקשה ממנו הרבנית בקשה מסויימת בקשר לצביעה, ולו זה לא היה נראה כ"כ מתאים, ענה לה הצבעי, נשאל את הרבי האם דעתו היא גם כך, כששטח את השאלה לרבי, התבטא, הצדיקת הזו שצמה יחד איתי שנים רבות צומות למען ישועות כלל ישראל ורק בזכותה יכולתי לנהל את החיים בצורה נעלית כזו, היא זו שקובעת, ומה שתאמר, קדוש! 

כשמאן דהוא שאל פעם את הרבי מה הייחוס שלו, -דהיינו, מאיזה שולשלת של דורות קודמים של רבנים וצדיקים הגזע שלו-,  ענה לו הרבי, הייחוס הראשון שיש לי את הרבנית שורק'ה, כי  הזכות הזו שהתחנתנתי אתה והיא אשתי, זה הייחוס הכי גדול שיש.

הרבה סיפורים על 'רוח קודש' כפשוטו שראו במו עיניהם אלה שהתייעצו אתה, לא פעם ראו שממש בחינת 'שכינה מדברת מתוך גרונה'.

כך למשל ידעו תושבי עירם לספר, שהרב והרבנית  הקפידו שגובה התקרה של דירתם היתה נמוכה מקומת איש, בנימוק, שמאחר והשכינה שרוי'ה בגלות יחד עם עם ישראל, שלא במקומה ומנוחתה, איך אפשר להתרווח בבית ולעמוד במצב כזה בזקיפות קומה, לכן דירתם היתה בנוי'ה כך שגם הם בביתם יצטרכו לחיות במצב כפוף, אלו היו ההשגות של צורת החיים של הזוג הקדושים האלו.

רב הארגון מספר על מחזה שהי'ה חוזר על עצמו מדי פעם בביקוריו התמידיים על הציון הקדוש, 3 נשים רוסיות, שלגמרי לא היו נראות עם זיקה לדת ולמסורת, שהיו פוקדות את קברה של הרבנית שורק'ה לעיתים קרובות, ועומדות ומבקשות  ומתחננות בחום ע"י הקבר, לשאלתו מה מביא אותם למקום,  סיפרו לו, שהם מהעיר ריבניץ, והן לא יכולות לשכוח איך שהרבנית שורק'ה היתה אופה כל השנים חלות וקוגלים להחיות נפשות רעבים, לכל מי שרק רצתה,  דלתה ולבה היה פתוח תמיד תמיד להיטיב ולהשביע רצון כולם, כך שמאד ברור להן, שגם לאחר פטירתה, ממשכה מהשמים להשתדל על כל מי שמבקש ממנה משאלותיו, ואפי' שלהתפלל הן לא יודעות, אבל מתי שיש להן צורך לישועה,  אז הן מגיעות לקברה, ומבקשות את בקשתן בשפתן הן,  ואכן הם סיימו שהם רואות נפלאות מהתפלות שנשפכות על ציונה.